החלטה בתיק רע"ב 3960/12

א.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה נ' אהד) מיום 2.5.12 בעת"א 21170-03-12, וכן בקשה לעיכוב ביצוע. עניינה של הבקשה יציאת המשיב לסבב חופשות.

רקע

ב.        המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי מרכז (ת"פ 40153/07) בקשירת קשר לביצוע פשע, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ונשיאת נשק בלא רשות על פי דין בגין מעורבותו באירוע ירי ברחוב הומה אדם בצהרי היום. בגזר הדין מיום 18.11.08 הוטלו על המשיב 8 שנות מאסר בפועל. ערעור המבקשת על פסק הדין התקבל והמשיב הורשע בנוסף לאמור גם בעבירת ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה; עונשו הוארך בשנתיים נוספות (ע"פ 11068/08 מדינת ישראל נ' סנקר (לא פורסם)). בפרשה אחרת הורשע המשיב בעבירות אלימות כלפי בת זוגו (ת"פ 2007/04) והוטלו עליו, לאחר ערעור, 9 חודשי מאסר בפועל (12.2.09).

ג.        המשיב החל לרצות את מאסרו הנוכחי (הרביעי במספר) ביום 21.5.07. עם כניסתו לכלא, סווג המשיב בקטגוריה א' בהתאם לפקודת נציבות בתי הסוהר בעניין חופשות אסירים, אשר המנויים בה אינם נכללים בסבב חופשות כשאר האסירים, מטעמים של הגנה על שלום הציבור או בטחון המדינה. לימים סווג המשיב גם כאסיר אלמ"ב (בגין הרשעתו המוזכרת בת"פ 2007/04); ואולם ועדת אלמ"ב החליטה לאחר מספר דיונים (ביום 12.4.11) להסיר את התנגדותה ליציאת המשיב לחופשות, וקבעה תנאים לכך. סיווגו בקטגוריה א' לא שונה.

ד.        לאחר למעלה מעשרים עתירות אסיר שהגיש המשיב במהלך מאסרו, הוגשה ביום 13.3.12 העתירה נשוא ענייננו. המשיב ביקש "להורות למשיבה לשבץ את העותר בקטגוריה המאפשרת שילובו בסבב החופשות, ולהורות כי יותר לו להשתלב בסבב חופשות". בתגובת שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל נטען, כי המשיב לא פנה בבקשה לשינוי קטגוריה בהתאם להוראות פקודת הנציבות בעניין וכן בשל חשש לשלום הציבור ולבטחונו של המשיב - על בסיס מידע מודיעיני - אין להיעתר לבקשה. בית המשפט המחוזי דן בעתירה (2.5.12), והחליט - לאחר עיון בכל החומר המודיעיני ושמיעת טענות הצדדים - על הוצאת המשיב לחופשה תוך 45 יום בתנאים קפדניים (ראו להלן). על החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית לרשות ערעור מטעם המדינה.

הבקשה והתגובה

ה.        בבקשה נטען, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו מספר פגמים מהותיים המצדיקים מתן רשות ערעור. בראש וראשונה נטען, כי המשיב הוא חבר בארגון פשיעה על פי הגדרתו בחוק; משכך, החלטת בית המשפט המחוזי סוטה מן ההלכות בעניין חופשת אסיר החבר בארגון פשיעה (בין היתר, הוזכר רע"ב 3918/09 מדינת ישראל נ' פריניאן (לא פורסם)). כן נטען, כי ההחלטה סוטה מן ההלכות המבכרות הגנה על האינטרס הציבורי במקרים בהם גורמי המקצוע מעריכים סכנה הנשקפת מן האסיר (בהפנייה לרע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל (לא פורסם). עוד נטען, כי ההחלטה אינה נותנת משקל לחובת מיצוי ההליכים (בהתייחס לבקשה לשינוי קטגוריה) ולהוראות פקודת נציבות בית הסוהר; וכי בהחלטתו המיר בית המשפט המחוזי את שיקול דעתו בשיקול דעת הגורמים המוסמכים.

ו.        ביום 17.5.12 ביקשתי את תגובת המשיב לבקשה. בתגובה מיום 11.6.12 נטען, כי הבקשה האמורה אינה מגלה שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. לטענת המשיב, בקשת המבקשת היא ניסיון "לתקן טעות" לשיטתה שנפלה בהחלטה בעניין המשיב; קרי ערעור, הלכה למעשה, על החלטת בית המשפט המחוזי; ולפיכך אינה מצדיקה מתן רשות ערעור לפי הלכות בית משפט זה (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עוד נטען, כי טעתה המבקשת בהסתמכותה על רע"ב פריניאן, שכן עניינו בבכיר בארגון פשיעה בניגוד למשיב (שאף לא הורשע בעבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, וקישורו לארגון שכזה נעשה על סמך מידע מודיעיני בלבד), וכן התעלמה מקביעות נוספות בהחלטה שאינן מתיישבות עם בקשתה הנוכחית. עוד נטען, כי גם לגופו של עניין המידע הקיים (והחסוי בחלקו) איננו עדכני אחרי 5 שנות מאסר, ובכל מקרה קביעות בית המשפט המחוזי בעניין מסוכנותו של המשיב הן קביעות עובדתיות אשר ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהן, לבטח במסגרת בקשת רשות ערעור. לבסוף נטען, כי המשיב התקדם באגפי הכלא השונים בצורה חיובית, השתלב במסגרות תעסוקה וחינוך, ובעקבות כך אף הוסרה הגדרתו כאסיר אלמ"ב והוא זכה להמלצה המאפשרת לו יציאה לחופשות וביקורים.

הכרעה

ז.        עיינתי בחומר שבתיק וכן בחומר המודיעיני שעמד לפני בית המשפט קמא, וגם בחומר חדש יותר (שאינו נוגע ישירות למשיב, כפי שציינה המדינה בהגינותה, אלא לארגון שהוא לפי הנמסר חלק ממנו); לא בלי התלבטות, החלטתי שלא להיעתר לבקשה. אכן, מדובר בבקשה מטעם המדינה, המייצגת אינטרס ציבורי, ואולם סבורני כי בנסיבות החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מצדיקה התערבות; היא מידתית וזהירה. הבקשה, גם אם יש בה עניין ציבורי מסוים, אינה - גם לאחר עיון בחומר המודיעיני, בלא שאכנס לפרטיו - בעוצמה המצדיקה התערבות, נוכח אופי החופשה הניתנת.

ח.       אדרש בקצרה לנימוקים שהעלתה המבקשת; חלק גדול מעמדתה השתיתה על היותו של המבקש חבר בארגון פשיעה. המבקש טוען, כי לא הורשע בחברות בארגון פשיעה, ואכן לא נמסרו סימוכין לכך. נכון אני מכל מקום לצאת מן ההנחה, שעל פי עברו והחברה ה"נאה" בה פעל גם על פי העבירות בהן הורשע, יש לראותו כמעורב ומקורב לארגון הפשיעה של אברג'יל. גם לשכל הישר מקום במחוזותינו. כך או אחרת, די בעברו ובעבירות בהן הורשע, ואין עסקינן בצדיק בדורותיו, כדי לגזור זהירות רבה.

ט.       אודה כי הגם שרואה אני חשיבות במיצוי ההליכים במובן של פניה לשינוי קטגוריה, ונושא זה הטרידני ושקלתי אם אינו מטה את הכף, בסופו של יום לא ראיתי ליתן לכך משקל מכריע במקרה דנא. כך, כיון שבמהות ונוכח חלוף הזמן, החומר שעמד לנגד עיניו של בית המשפט וטיב החלטתו, לא ראיתי להעמיד את הדברים לעת הזאת על חודו של נושא זה, אף כי ככלל הדבר נחוץ.

י.        עוד נכון אני לצאת מן ההנחה, המעוגנת גם בהלכות הפסוקות, כי סיכון לציבור מיציאתו של אסיר לחופשה עשוי לגבור על האינטרס של האסיר בקבלת חופשה.

י"א.     לעניין זה איני מתעלם כמובן מן הפרשה החמורה בה הורשע המשיב, ושבית משפט זה הביע דעתו עליו בערעור הפלילי, תוך העלאת עונשו משמונה לעשר שנות מאסר בפועל, וגם מעברו הפלילי המכביד, במאסרים שונים. ואולם, לימים עלה - כאמור - כי ועדת אלמ"ב לא התנגדה להוצאתו לחופשות (החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מ-23.11.11 בעת"א 29542-10-11). באותה החלטה כבר נאמר "ישפר העותר התנהגותו - נראה כי לא תהיה מניעה להוצאתו לחופשה". לא ראיתי טענה לגבי התנהגות המשיב בבית האסורים. החומר המודיעיני שראיתי איננו "נחמד", אך דומה שאינו כזה העשוי לנעול דלת חופשה מכל וכל.

י"ב.     בעניין שרון פריניאן (רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (לא פורסם)) נתקבלה בדומה לאמור ברע"ב 3918/09 העמדה כי מסוכנות לשלום הציבור היא גורם בעל חשיבות ועניין לציבור, העשוי להצדיק רשות ערעור, נוכח החשש להתגלעות "סכסוכים שעלולים להיות הרי סכנה לציבור בכלל" (פסקה י(3)). עם זאת נאמר בפסקה י(4) כי גם אם במובן משפטי חופשות האסיר הן פריבילגיה, "עדיין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של אדם העומד באמות המידה לכך (רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם))". בעניין גמליאל (ראו מעלה) נתקבלה בקשת המדינה בעניין מניעת חופשות סדירות מן המשיב שם, אך נפתח פתח לחופשות מיוחדות מטעמים אנושיים מיוחדים, וגם לשקילת בקשה עתידית על יסוד הערכת הסיכון באותה עת.

י"ג.     בנידון דידן אכן נפל פגם בכך שהמשיב לא פנה לשינוי קטגוריה כאמור, ורקעו בהחלט אינו פוטר מדאגה לציבור; אך כאן בא האידך גיסא, שבא לידי ביטוי ברע"ב 3540/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), שם נאמר מפי השופט דנציגר, כי

"כידוע, ההלכה מורה כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)]. הלכה זו חלה גם כאשר עסקינן בפסיקתו של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירות אסיר בנוגע לשילוב אסירים בסבב חופשות, ובמיוחד שעה שבית המשפט נותן החלטתו לאחר שעיין בחומר החסוי, שכן השאלה אם ישנה הצדקה לשלב אסיר פלוני בסבב חופשות אם לאו לאור מידע מודיעיני זה או אחר הינה שאלה פרטנית המתמקדת בנסיבותיו של האסיר הרלבנטי ותו לאו [ראו למשל: החלטתה של הנשיאה ד' ביניש ברע"ב 9990/07 יזראלוב נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 9.12.2007); החלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"ב 5125/08 גרציאני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 8.7.2008); החלטתו של השופט א' לוי ברע"ב 1567/11 אביבי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.4.2011)].

יתר על כן, כפי שהדגישה הנשיאה ד' ביניש ברע"ב 9990/07 הנ"ל, אמנם העובדה כי החשש הנשקף לשלום הציבור מהאסיר המבקש להשתלב בסבב חופשות קיים מזה זמן אין בה בהכרח כדי לשלול את תוקפו, אך משך הזמן לתקפות המידע תלוי בנסיבות הקונקרטיות בעניינו של כל אסיר (שם, סעיף 3)".

י"ד.     אכן, דעתי שלי - שהובעה לא אחת, כגון ברע"ב 2640/09 טורק נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, פסקה ה'); רע"ב 6687/09 פרנסואה אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, פסקה י"א); וכך גם סבר השופט (כתארו אז) גרוניס ברע"ב 425/08 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם) - היא כי בבקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר על החלטה מינהלית, קרי, בגלגול ערעורי שיפוטי ראשון, יש מקום לנהוג יתר גמישות; מכל מקום, בכגון דא תהא ההחלטה פרטנית. אך כך או אחרת, בנושא דנא ניתנה בסופו של יום על-ידי בית המשפט המחוזי החלטה מידתית.